Le texte Le vocabulaire Les révisions
Nedarim
Daf 3a
אֶלָּא לָאו דַּוְוקָא: זִימְנִין מְפָרֵשׁ הָהוּא דִּפְתַח בְּרֵישָׁא, זִימְנִין הָהוּא דְּסָלֵיק מְפָרֵשׁ בְּרֵישָׁא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: יָדוֹת אַיְּידֵי דְּאָתְיָין מִדְּרָשָׁא, מְפָרֵשׁ לְהוֹן בְּרֵישָׁא.
Traduction
Rather, the Mishna is not particular with regard to this matter, and there is no consistent pattern. Sometimes it explains first that subject with which it began, and sometimes it explains first that subject with which the introductory line in the mishna finished. And if you wish, say an alternate explanation of the order of the mishna here: With regard to intimations, since they are derived from the exposition of verses and are not explicitly mentioned in the Torah, the tanna cherishes them and explains them first.
Rachi non traduit
אלא לאו דוקא. הא דאמרת דתנא לא דייק להי מפרש ברישא דזימנין מפרש וכו':
וְלִיפְתַּח הָדֵין בְּרֵישָׁא! מִיפְתָּח פָּתַח בְּכִינּוּיִין דְּאוֹרָיְיתָא בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר מְפָרֵשׁ יָדוֹת דְּאָתְיָין לֵיהּ מִדְּרָשָׁא.
Traduction
The Gemara asks: If so, let him begin the mishna with that, i.e., intimations, first. The Gemara answers: The tanna begins with substitutes for the language of vows, which are written in the Torah, in the first clause, and then explains intimations, which are derived from the exposition of verses.
Rachi non traduit
וליפתח. בגווייהו וליתני ברישא כל ידות נדרים הואיל דחביבי ליה:
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כִּינּוּיִין לְשׁוֹן נָכְרִים הֵן. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לָשׁוֹן שֶׁבָּדוּ לָהֶן חֲכָמִים לִהְיוֹת נוֹדֵר בּוֹ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
Traduction
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that substitutes for the language of vows are terms for vows in a foreign language. Consequently, they may be considered to have been written in the Torah, as vows are certainly valid regardless of the language in which they are expressed. However, according to the one who says that these substitute terms are simply language that the Sages invented for one to use in taking a vow so as to minimize using God’s name in expressing a vow, what can be said? These include novelties just as intimations do.
Rachi non traduit
כינויין לשון נכרים. דבהני לשונות נדרי נכרים כקונם קונח קונס שיש לשון שקורין לקרבן קונם ויש לשון שקורין לקרבן קונח וכן השאר [ומש''ה] קא חשיב להו וה''ה לכל לשון הנודר אדם מיחייב והא דקא מנו חכמים הני לשונות משום דבהני לשונות בקיאין וכיון דאיכא נכרים דנדרי התורה אסרה בכל לשון דקאמר דהא הוי נדר:
אלא לריש לקיש דקאמר לשון שבדו להם חכמים. דחכמים תקינו הני לשונות להיות נודר בו:
מאי איכא למימר. היכי מצי אמרת ידות איידי דאתיין מדרשא הא תרוייהו בין ידות בין כינויין מדרשא אתיין דמדרבנן נינהו:
Tossefoth non traduit
אלא למאן דאמר לשון שבדו חכמים. למא' דפרשינן במתני' דתקינו חכמים שהלשון יהיה מועיל וחל עליה מן התורה י''ל מ''מ אין דינם פשוט יותר מידות ובדין היה להקדימן אמאי לא אקדמינהו:
עוד אומר ר''י בשם רבי יחיאל דבירושלמי איתא בהדיא למאן דאמר לשון שבדו חכמים דאינו מביא קרבן על כינוי נזירות וכינוי נזירות אינו כנזיר אלא לענין מלקות: הכי נמי אקדים ותני ידות ברישא. וצ''ע כי מתחילה היה קשה להגיה ברישא ועתה מגיה:
מִי קָתָנֵי יָדוֹת? וְלָאו חַסּוֹרֵי קָא מְחַסְּרַתְּ לַהּ? אַקְדֵּים נָמֵי וּתְנִי יָדוֹת: כָּל יְדוֹת נְדָרִים כִּנְדָרִים, וְכָל כִּינּוּיֵי נְדָרִים כִּנְדָרִים, וְאֵלּוּ הֵן יָדוֹת: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ, וְאֵלּוּ הֵן כִּינּוּיִין: קוּנָּם, קוּנָּח, קוּנָּס.
Traduction
The Gemara responds: Does the mishna explicitly teach the halakha of intimations of vows? Do you not consider it incomplete, missing the phrase that mentions intimations? Once you are inserting this phrase into the mishna, you can also have it precede the clause about substitutes for the language of vows and teach the halakha of intimations at the beginning, so that the mishna reads as follows: All intimations of vows are like vows, and all substitutes for the language of vows are like vows. And these are intimations: One who says to his fellow: I am avowed from you, etc. And these are substitutes for the language of vows: Konam, konaḥ, konas.
Rachi non traduit
מי קתני ידות. הא לא קתני במתני' וידות נדרים כנדרים אלא חסורי מיחסרת לה דאמרת לעיל חסורי מיחסרא וכו' וכיון דאמרת הכי תני נמי ברישא כל ידות נדרים כנדרים וכיון דפתח להו ברישא להכי מפרש נמי להו ברישא:
Tossefoth non traduit
הכי נמי אקדים ותני ידות ברישא. וצ''ע כי מתחילה היה קשה להגיה ברישא ועתה מגיה:
(לעיל):
וְיָדוֹת הֵיכָא כְּתִיב? ''אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה''', וְתַנְיָא: ''נָזִיר לְהַזִּיר'' — לַעֲשׂוֹת כִּינּוּיֵי נְזִירוּת כִּנְזִירוּת, וִידוֹת נְזִירוּת כִּנְזִירוּת.
Traduction
§ Apropos the discussion of intimations of vows, the Gemara asks: And where are intimations of vows written, i.e., from where in the Torah is the halakha of intimations of vows derived? The Gemara explains that it is from the verse: ''When a man or a woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite [nazir], to consecrate [lehazir] himself to the Lord'' (Numbers 6:2). And it was taught in a baraita that the doubled term ''nazir lehazir'' serves to render substitutes for the language of nazirite vows like nazirite vows, and intimations of nazirite vows like nazirite vows.
Rachi non traduit
וידות היכן כתיבן. היכא כתב להו קרא דדריש להו מיניה דאמר (רישא) מדרשא אתיא ולא כתיבי ממש דא''כ הוו להו מדאוריי':
נזיר להזיר. דמצי למיכתב כי יפליא לנדור נדר נזיר אלא מלהזיר דרשינן לעשות כל כינויי נזירות [כנזירות] דבכל כינויי לשון דמזיר הוי נזיר. והתם במסכת נזיר מפרש ידות נזירות וכינויי נזירות:
Tossefoth non traduit
וידות. דאמר לעיל דאתיא מדרשא מהיכא נפקא:
לעשות כינוי נזירות כנזירות. לא מיבעיא קרא יתירא דודאי הם מן התורה ולא איצטריך היתר רק לידות (ולא) [דהא] מגופיה דקרא שמעינן הכינויים וכבר הזכירה דבהיקש דסיפא לא מזכיר כינויין כן פירש ה''ר אליעזר דיתור דאיצטריך למדרש ידות נזירות כנזירות:
אֵין לִי אֶלָּא בִּנְזִירוּת, בִּנְדָרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה''', מַקִּישׁ נְזִירוּת לִנְדָרִים וּנְדָרִים לִנְזִירוּת; מָה נְזִירוּת עָשָׂה בּוֹ יְדוֹת נְזִירוּת כִּנְזִירוּת — אַף נְדָרִים עָשָׂה בָּהֶם יְדוֹת נְדָרִים כִּנְדָרִים.
Traduction
I have derived only intimations of nazirite vows; from where do I derive intimations of general vows? The verse states: ''When a man or woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself to the Lord.'' This verse juxtaposes nazirite vows to other vows and other vows to nazirite vows: Just as with regard to nazirite vows, the verse rendered intimations of nazirite vows like nazirite vows, so too, with regard to vows, it rendered intimations of vows like vows.
וּמָה נְדָרִים עוֹבֵר בְּ''בַל יַחֵל''. וּבְ''בַל תְּאַחֵר'' — אַף נְזִירוּת עוֹבֵר בְּ''בַל יַחֵל'' וּבְ''בַל תְּאַחֵר''. וּמָה נְדָרִים הָאָב מֵיפֵר נִדְרֵי בִתּוֹ וּבַעַל מֵיפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ — אַף נְזִירוּת הָאָב מֵיפֵר נְזִירוּת בִּתּוֹ וּבַעַל מֵיפֵר נְזִירוּת אִשְׁתּוֹ.
Traduction
And just as with regard to vows, one who breaks his vow transgresses the prohibition: He shall not profane (see Numbers 30:3), and if he does not fulfill his vow in time, he transgresses the prohibition: You shall not delay (see Deuteronomy 23:22), so too, with regard to nazirite vows, he transgresses the prohibition: He shall not profane, and the prohibition: You shall not delay. And furthermore, just as with regard to vows, a father may nullify the vows of his daughter and a husband may nullify the vows of his wife, as written explicitly in the passage concerning vows (Numbers, chapter 30), so too, with regard to nazirite vows, a father may nullify the nazirite vows of his daughter and a husband may nullify the nazirite vows of his wife.
Rachi non traduit
מה נדרים עובר בבל יחל. דכתיב לא יחל דברו (במדבר ל':ג'):
ובבל תאחר. דכתיב כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר (דברים כ''ג:כ''ב):
Tossefoth non traduit
אף נזירות עובר בבל תאחר. ולקמן קאמר בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה:
מַאי שְׁנָא גַּבֵּי נְזִירוּת דִּכְתִיב ''נָזִיר לְהַזִּיר'', נְדָרִים נָמֵי הָא כְּתִיב ''לִנְדֹּר נֶדֶר'', וְהֶיקֵּישָׁא לְמָה לִי?
Traduction
The Gemara questions this explanation: What is different with regard to nazirite vows, with regard to which it is written ''nazir lehazir,'' using the doubled term, when with regard to all vows as well it is written: ''To utter a vow [lindor neder],'' also using a doubled term? Why do I need the juxtaposition of all other vows to nazirite vows in order to derive that intimations of vows are like vows, when this can be derived from the doubled term with regard to general vows?
Rachi non traduit
הא כתיב לנדור נדר. ונידרוש נמי מלנדור לעשות כינויי נדרים כנדרים:
והיקישא למה לי. דאמרת מקיש נדרים לנזירות הא מצינן למידרש מקרא גופיה:
אִי כְּתַב ''נֶדֶר לִנְדֹּר'' כְּדִכְתַב ''נָזִיר לְהַזִּיר'' — כִּדְקָאָמְרַתְּ, לָא צָרִיךְ הֶיקֵּישָׁא. הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ''לִנְדֹּר נֶדֶר'', דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.
Traduction
The Gemara answers: If the Torah had written: A vow to utter [neder lindor], as it wrote with regard to a nazirite: ''The vow of a nazirite, to consecrate himself [nazir lehazir],'' it would be as you said, and there would be no need for the juxtaposition. Now that it is written: ''To utter a vow [lindor neder],'' it is possible to say that the Torah spoke in the language of men, and nothing can be derived from the phrase lindor neder, which is simply a common manner of speech.
Rachi non traduit
לנדור נדר. הכי משתעו בני אדם ודברה תורה כלשון בני אדם וליכא למידרש מינה כלום:
Tossefoth non traduit
אי כתב נדר לנדור כדכתב נזיר להזיר כדקאמרת. שכך דרך המקראות לכתוב שם דבר כמו עשה יעשה אמר אמרתי ומדשני דכתב נזיר להזיר לדרוש השתא דכתיב לנדור נדר אורחיה דקרא הוא וליכא יתורא ודברה תורה כלשון בני אדם:
הָנִיחָא לְמַאן דְּאִית לֵיהּ דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, אֶלָּא לְמַאן דְּלֵית לֵיהּ דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, הַאי ''לִנְדֹּר נֶדֶר'' מַאי עָבֵיד לֵיהּ? דָּרֵישׁ לֵיהּ: לַעֲשׂוֹת יְדוֹת נְדָרִים כִּנְדָרִים, וּמַקִּישׁ נְזִירוּת לִנְדָרִים. ''נָזִיר לְהַזִּיר'' דָּרֵישׁ לֵיהּ: מְלַמֵּד
Traduction
The Gemara asks: This works out well according to the one who holds that the Torah spoke in the language of men, but according to the one who does not hold that the Torah spoke in the language of men, any doubled term comes to teach something. What does he do with this phrase: ''To utter a vow [lindor neder]''? The Gemara answers: He expounds it to render intimations of vows like vows themselves. And the verse juxtaposes nazirite vows to other vows to teach that intimations of vows are like vows with regard to nazirite vows, and to teach the other halakhot mentioned above. With regard to the phrase: ''The vow of a nazirite, to consecrate himself [nazir lehazir],'' he expounds: This teaches
Rachi non traduit
לא דברה תורה כלשון בני אדם. דכל היכא דכתב ייתור לשון כהאי גוונא לדרשא קא אתי ולא משום דמשתעי בלשון בני אדם:
Tossefoth non traduit
הניחא למאן דאמר נזירות חל על נזירות. פלוגתא היא בפרק שני דמכילתין (דף יז) ואומר ר''י דלקמן מוכח דהיכא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכולי עלמא לא פליגי דחייב שתי נזירות מיגו דחיילא על יום אחד חיילא על כולו וכי פליגי באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ובזה יש לפרש האי פלוגתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source